|
מוצאי שבת אחד באמצע חודש מרץ, כשבועיים
לאחר סיום קורס מספר 3 של
"נאמני תיאטרון",
אני מקבל טלפון. על הקו אלעד מ"עיינות",
חניך "נאמני
תיאטרון": "דוד…אנחנו, אריק ואני,
מזמינים אותך ביום ראשון לחזרה גנרלית של
הצגה שכתבנו, ביימנו, הקמנו תפאורה ואנחנו משחקים
בה."
אני:
"מה?"
"כן,
כן, מה שאתה שומע" אומר לי אלעד.
אנחנו
מסיימים את השיחה בהבטחה שלי להגיע. אני מניח
את השפופרת והרגשת שימחה מציפה אותי.
אני מבין
שהעבודה הזו,
שאני עושה עם
הנאמנים, חשובה. למרות הקשיים אסור לוותר. ושהרעיון הגדול של המפגשים האלה-
לגרום לחניכים להיות יוזמים
בכפרם
ויצירתיים לעצמם- קורה בפועל, זו שמחה אמיתית.
נסעתי
ביום ראשון ל"עיינות". צפיתי, התרגשתי.
בדרך
הביתה חשבתי לעצמי - הלוואי, כשאני הייתי נער
בגילם של אלעג ואריק, היה משהו מוביל אותי ל"נאמני
תיאטרון".
דוד כהן לוי,
מרכז הקורס
מאי
99'
|